המאורעות האחרונים גרמו לי לחשוב, שיתכן וצריך באמת להתאמן על איזה כלי נשק, על כל צרה שלא תבוא, ועל כל הפגנה של צוררי ישראל פן חלילה נקלע אליה. כשהבנתי את המציאות נכנסתי ממש לפאניקה. מצרים נפלה, אלג'יריה נפלה, אירן אולי בדרך, מי יודע, אולי עוד מעט גוג ומגוג...
ומשנזכרתי בגוג ומגוג, פתחתי את ספר התהילים בפרק שבו נאמר על גוג ומגוג במזמור ב' "למה רגשו גויים" שהגמרא במסכת עבודה זרה (דף ג עמוד ב) אומרת שכוונת דוד המלך על מלחמת גוג ומגוג, ובאותו השם שוחק בפעם הראשונה.
והנה בפסוק האחרון אני שם לב שמדובר על לא פחות ולא יותר מהצטיידות בנשק. כך לקראת מלחמת גוג ומגוג מזהיר אותנו דוד המלך עליו השלום, להצטייד בנשק; נשקו בר פן יאנף ותאבדו דרך כי יבער כמעט אפו אשרי כל חוסי בו. בדקתי בפירוש רש"י, ואם הבנתי נכון, כך פירוש הפסוק: זרזו עצמכם בנקיות הלב, פן יקצוף השם ותכללו בכלל הרשעים שדרכם לאבדון. כי מלחמת גוג ומגוג, תתפרץ ברגע אחד כשיבער אף השם לעשות כלה ברשעים ולקרב הגאולה, ובאותה שעה אשרי כל חוסי בו.
אז אם כן, זהו הנשק בו כדאי בעיקר להצטייד: להיות מהחוסים בהשם, שהוא כבר ינקה את לבבינו באמת ובתמים.
וכמו כל דבר אחר, הדרך לזכות לכך היא תפילה.
נכתב על ידי הרב אברהם תפילינסקי עבור אתר התפילות סידור תפילה
